גם כן יומולדת

שוב הגיע התאריך הנוראי הזה בלוח השנה, תאריך שאני משתדלת להדחיק כבר שנים, זאת היומולדת החמישית שבה אני חיה את המועקה הזאת, עוד שנה שחלפה, עוד שנה שבה לא נהייתי צעירה יותר, שהגוף שלי ספג עוד כמה מעיכות בצדדים ולא יחזור לעצמו לא משנה איזה טיפול פחחות יציעו לו, עוד שנת עינויים. פעם הייתי מצליחה למלא את עצמי תקווה, לאחל לעצמי שבעוד שנה הכל יראה יותר טוב, עם הזמן השתפשפתי, הרוח סדקה אותי, בהתחלה בדפנות ואחר כך מבלי משים חדרה גם ליסודות. כאילו כל פעם שהצלחתי לגייס אופטימיות רק נפלתי חזק יותר. היום כבר קשה יותר לנשום אופטימיות, אנחנו יוצאים לייבא אותה מארץ אחרת, אולי משם הדברים יוכלו קצת פחות לכאוב, אולי שם הסטטיסטיקה אחרת, שם נהיה ברי מזל

אני לא יודעת איך לעבור את מחר, רק להצליח להעביר את היום הזה, בלי שיחות מרחמות, בלי אותן ברכות של מי שכבר לא יודע מה להגיד, לכולם נגמרו המילים, לאלו שהרחקתי מעליי ולאלו שעדיין קרובים, שחווים איתי את הכאב, שכבר כואבות להם הידיים מלהחזיק אצבעות, שנשבר להם הלב יחד איתי כל פעם מחדש, שלא יכולים להסתכל לי בעיניים אל תוך הנפש כי הם יודעים מה הם ימצאו שם, הם כבר לא יכולים לעזור לי, גם להם נגמרו המילים

בסוף זאת אני לבד שצריכה להחזיק את הכל, שתלך מחר ,למרות הכל, לקנות חפיסות חדשות בבית המרקחת, מתנה ליום ההולדת, לא המתנה שרציתי. רציתי קצת תקווה, אפילו לא הרבה וקיבלתי עוד הפלה (עשירית לאוסף) והחזרה כושלת לפונדקאית, ועכשיו תגיע עוד שאיבה על כל מה שכרוך בה. אם אני מתאמצת להבחין בגחלילית הקטנה הזאת שמתווה לי את הדרך, היא הידיעה המוחלטת , שאני לפחות בדרך היותר נכונה, שאם יש עוד סיכוי כלשהו הוא רק בפונדקאות, לפחות אולי אזכה השנה עם גיל 36 הנורא בהשלמה שעשיתי כל מה שיכולתי, שזאת  לא אשמתי,  ושאני חולה, במחלה לא ידועה, בלי שם, מסתורית כזאת, שנקריתה בדרכי ללא הזמנה וממאנת ללכת

אל תתקשרו אלי, אל תברכו אותי שכל משאלותי יתגשמו,והכי חשוב אל תדרשו ממני להיות שמחה, אם ככה טוב לי להעביר את היום הזה, תכבדו את זה, אפילו שזה לא הסטנדרט, אני מזמן   לא הסטנדרט, אבל תזכרו שמתחת להכל אני אוהבת כל אחד ואחד מכם, אוצרות מדהימים שאספתי בדרך, עוד כמה ימים כשהכל ישכח, אני אוכל שוב פשוט להיות שם, בלי לבעור מבפנים ובלי שהכל יכאב

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ספרים על פונדקאות

Successful Surrogacy ספר שכתבה פונדקאית בארה״ב שעשתה מספר לא מבוטל של תהליכי פונדקאות וחולקת מנקודת המבט שלה את הדברים שהיא חושבת שכדאי לדבר עליהם לפני התהליך או קשיים שהיו לה. כיוון שאני עושה פונדקאות חו״ל והתקשורת עם הפונדקאית די מצומצמת לא מצאתי את הספר מועיל במיוחד אבל למי שעושה בארץ זה כנראה יותר רלוונטי The Baby Chase  ספר שהפתיע אותי במיוחד. חשבתי שמדובר ברומן טיפשי אבל הוא ספר שמספר את העלילה של זוג שהביא ילדים בפונדקאות בהודו על רקע כל ההסטוריה של פונדקאות, ההפריה החוץ גופית, התרבות בהודו בכלל ופונדקאות בפרט. עם המון רגישות ותיאורים מדויקים של התחושות Surrogacy Was the Way עשרים סיפורים של נשים אמריקאיות שהדרך היחידה שלהן להביא ילדים היתה באמצעות פונדקאות. מעניין לשמוע את הבעיות השונות והפתרונות שכל זוג מצא. עם זאת, זה ספר אמריקאי שהרגיש לי קצת שטחי ולא נוגע בעובי הקורה בעיני Breastfeeding Without Birthing ספר על הנקה בפונדקאות ואימוץ, עם קצת טיפים על הקשרות לתינוק. בגדול הספר גרם לי לחשוב על איך אני  רואה את ההורות שלי בפונדקאות, עם זאת החיבור של פונדקאות
המשך לקרוא

יציאת מצרים הפרטית שלנו

כבר שבועות שאין ממש חדש, אנחנו מחכים לתעודת לידה כדי להמשיך את התהליך הבירוקרטי ולחזור הביתה. משרדי הממשלה פה סגורים ולא ברור מתי יפתחו שנית כי כמות חולי הקורונה פה עדיין עולה כמו בשאר העולם. רק שבוע שעבר התחילו לעבוד מהבית פה, וזה לוקח זמן, אף אחד מהם לא תרגל להנפיק תעודות לידה מהבית... בנוסף, אין טיסות, הגבולות של גיאורגיה סגורים לחלוטין כבר שבועיים, גם אם כל המסמכים היו בידינו, צריך לחכות לטיסה אז לאט לאט עיכלנו שאנחנו נשארים פה עוד ולא ברור כמה. אבזרנו את הבית והמטבח למקרה של סגר מוחלט ואנחנו לא יוצאים מהדירה למעט לרוקן את הזבל פעם ביומיים ומקבלים משלוחים לפתח הדירה. יתכן ותצא טיסה אחרי הפסח, את החג נעביר כבר כאן. מדי פעם קונים לילדות בלון, מחברת או סרגל שיש במכולת למטה והן עפות על זה אחרי לילה קשה עם הקטנטונת, אני חושבת מתי אכין מצה וחרוסת מאולתרים עם הבנות כדי לתת להן קצת תחושת חג גם כשאנחנו פה. רחוקים מהבית, כשכל ישראל חוגגים את החג הזה בנפרד, אנחנו כבר לא כל כך שונים. גם כשאני משננת לעצמי, הכל בסדר, אתם בריאים ויחד וזה מה שחשוב, עם החג מגיע געגוע גדול הביתה אני לא יכולה להסביר
המשך לקרוא

השראת הנקה פעם שניה!

הפונדקאית בשבוע 30, חיכיתי נצח לרגע הזה. השראת הנקה, פעם שניה פעם שניה שאני על הצוק הזה, מחכה לקפוץ, הפעם קצת יותר קשה לי, אני יודעת למה לצפות. אני יודעת כמה קשה זה יהיה, כבר אין את אלמנט ההפתעה, ויש קצת פחות אנדרנלין. יש לי ראייה מפוכחת יותר. אני לוקחת תוספי תזונה כבר חודשיים, מתכוננת לרגע הזה. ועכשיו כשהוא מגיע אני מעדיפה לדלג מעליו הקושי האמיתי פה הוא לחיות חיים כפולים, לחיות כאילו הכל רגיל ובמקביל לחיות כאילו יש לך תינוקת, דני דין קטנה, כאילו יונקת, לא לשכוח להאכיל אותה בלי שהיא פה, בלי שנפגשנו, בלי שהיא מרגישה אמיתית. בלי שהגוף שלך מזכיר לך. ולקום בלילה ולהיות עייפה ולתפקד. ולא לשכוח... כל 3 שעות מצד שני יש יתרונות בתהליך המייגע הזה... להתחיל להתכונן אליה, לחשוב עליה, להתחיל לעכל שהיא מגיעה, גם אם זה לא מרגיש ככה ביומיום אז יאללה, כל 3 שעות, זמן איכות עם המשאבה, מתכוננת. מקווה שגם יצא חלב מכל הסיפור הזה. וילדה 🙏
המשך לקרוא